הילדים עוזבים את הבית

Comments 1 by in הורים וילדים, מאמרים, משפחה
יולי 23, 2014
הילדים עוזבים את הבית

הגוזלים עוזבים את הקן – הילדים עוזבים את הבית.

חוה, שלום.

כעת שהגוזלים פרחו מהקן וילדינו הלכו כל אחד לדרכו ועזבו את הבית, אני מוצאת את עצמי מתמודדת מחדש עם זוגיות אותה לא הכרתי בעבר. פתאום רק בעלי ואני נמצאים בבית ואני מרגישה קושי בהתחדשות ובהעצמת האהבה. מה ניתן לעשות בנידון? האם זהו שלב ידוע שכל זוג עובר בחייו?

הילדים עוזבים את הבית.

הילדים עוזבים את הבית.

אכן שלב פריחת הגוזלים מגיע אצל כולנו, פעמים רבות, אפילו מפתיע "מה, זה קורה גם במשפחות גדולות?!" לא בכדי, נקרא שלב זה "אמצע החיים" שלב בו הילדים עוזבים את הבית, והם בונים את ביתם שלהם. מהצד השני בית ההורים שלנו מזדקן ומצב בריאותם הולך ונחלש, ואתם שנותרתם פתאום זוג…

לעיתים הפרידה מילדינו הבוגרים מוגדרת כאובדן וחלל שנפער בחיים, ולעיתים יש הקלה ותחושה של שחרור. לעתים הילדים שהתחתנו לא הרחיקו עוף ואנו נקראים בכל הזדמנות להתייצב – לשמירה או שביתנו הופך לתחנת רכבת.

בכל אחד מהמצבים נשארים עם מציאות זוגית חדשה שיש לבנות אותה בלי שהילדים משמשים בתפקיד ה"דבק”… לעיתים בשלב זה בחיים בולט יותר הפער בין בני הזוג וההליכה היא לכיוונים מנוגדים. בתקופה זאת יש בחינה מחודשת של הקשר הזוגי, לא תמיד בטוחים שזהו האדם אתו התחתנו לפני 30 שנה…

איך מתמודדים כשהילדים עוזבים את הבית?

חשוב להתחיל לבנות את הזוגיות שוב – לאפשר מרחב מחיה  פרטי לכל אחד יחד עם בניית מרחב משותף. לחשוב ולתכנן מה עושים ביחד. זה הזמן להשקיע בקשר כדי לרענן  אותו מחדש. אפשר ללכת למקומות חדשים שתמיד רציתם ולא התאפשר. אפשר ללכת לחוג ביחד וללמוד תחום חדש ומעניין לשניכם. (לפעמים צריך להמציא את החוג כדי שיהיה מעניין לשניכם…) אולי אפילו להחזיר עטרה ליושנה וללמוד משהו ביחד כמו שהיה פעם… גם בבית חשוב להשקיע להפתיע כמו בתקופת החיזור (כן זה היה…) לשתף על הקורות אתכם במהלך היום (שיתוף הדדי !), להחמיא זה לזה ולהחזיר לאט ובבטחה את העניין זה בזה. כדאי לקבוע זמן במהלך היממה לפגישה ושיחה משותפים, אולי בזמן ארוחת ערב?! אולי בזמן ההליכה היומית?! העיקר שיש בסיס קבוע משותף והוא נועד לשמר ולחזק את הקשר.

כדאי להוריד אבק מהתמונות הישנות ולהיזכר בחוויות הגדולות וברגעי הקסם המשותפים שהיו לכם יחד, קרוב לוודאי שלפני שנים היה קשר טוב, הרי התחתנתם באותה תקופה – תנסו להיזכר בכל מה שהתלווה לזה ולנסות לראות מה אפשר להעביר משם לכאן לימים אלה. נכון שמאז קרו דברים אבל אם נדע לבודד את התמצית – נצליח.

אני שומעת מנשים שמספרות שמהרגע שהילדים עזבו את הבית אין צורך לבשל, כל אחד אוכל במקום עבודתו  וחבל על הטרחה, למרות זאת יש משהו כייפי בישיבה בערב בנעלי בית חמות עם מרק חם שזה עתה בושל ומשאיר ריח נפלא בבית… הרגשה של בית שעדיין מתפקד ובעז"ה ימשיך עם מערכת תמיכה זוגית המאפשרת יותר מאי פעם לראות שיש כאן חברות אמיתית, אמינה שנבנתה במשך הרבה שנים עם עמל משותף והגיע הזמן ליהנות מהפירות!

ואם בכל זאת ולמרות כל הניסיונות יש "חריקות" זה הזמן לפנות לטיפול או יעוץ כדי להציל את מה שבניתם יחד הרבה מאד שנים!

בהצלחה !

חוה.

Tags: | | |

Leave a Reply

Your email address will not be published. Required fields are marked *